פעילות חסד ורווחה, על שם ה'אריה דבי עילאי' ה'ארי שבחבורה' חבורת צדיקי דורו

הגאון הצדיק מו"ר אריה לייב ליפשיץ זיע"א

ישועות דבי עילאי

ברכה והנצחה

צדקת האריה דבי עילאי

הגה"ק רבי אריה לייב ליפשיץ ה"אריה דבי עילאי" נולד בעיר יערוסלאב בשנת תקכ"ז לאביו הצדיק הנסתר ר' חיים ליפשיץ מצאצאי הבעל מגלה עמוקות בעל הלבושים ומהרש"ל.

על גודל יחוסה של משפחת ליפשיץ מצינו עדותם של גדולי הפוסקים, ה"בית שמואל" בשו"ע אבן העזר סי' קכ"ט כתב "ליפשיץ היא משפחה מיוחסת בישראל" וכן כתב הג"ר צבי הירש אבד"ק ראקוב בהקדמת ספרו "תפארת צבי" "ליפשיץ משפחה במיוחסת בישראל ממש, שארי משפחות מהם יסתעפו.

ר' חיים'ל ציצית מאכער כך קראו לאביו " וה"חוזה מלובלין" אמר שהוא מכירו בשם זה. והעיד עליו שהוא בעל רוח הקודש.

רבינו עלה ונתעלה במעלות התורה הודות לשכלו הזך וכשרונותיו הנפלאים ובנעוריו יתנכר נער כי לגדולות נוצר ולאילני רברבי יתעבד. בהיות בן תשע שנים היה בקי בבבלי וירושלמי בע"פ.

אביו ראה בו סימן טוב בהצלחת בנו הצעיר שלחו ללמוד תורה אצל הגאון ר' יצחק חריף אבד"ק אוליינוב וסאמבור בעל מחבר שו"ת פני יצחק, וכעבור זמן נסע לעיר סטריא לקבל תורה מגאון דורו בעל "קצות החושן" שם עלה ונתעלה בחריפות עצומה עד שנתפרסם בקרב הלומדים בתור עילוי עצום, וקראו אותו רבי לייבוש חריף.

בהגיעו לפרקו הציעו לו את בתו של הרה"ק ר' משה טייטלבוים בעל ה"ישמח משה" שכיהן אז כאב"ד שינאווא, ועדיין לא נתקרב לדרך החסידות בימים ההם, להראות לטובה אות על גאונותו של המדובר הביא השדכן אתו קונטרס חידושי תורה אשר כתב רבינו לעצמו והראהו לה"ישמח משה" ונתרגש ונתפעל מאד מהד"ת הכתובים בהקונטרס והתחילו שניהם להעריך מכתבי חידו"ת זה לזה, חליפת מכתבים גרמו לחזק את קשר ידידותיהם של שני הצדיקים ופעל שיגמר השידוך בכי טוב.

כאשר היה השידוך קרוב לבוא לידי גמר הסכים ה"ישמח משה" לסלק ג' מאות זהובים נדוניא, בכדי שחתנו ישב במנוחה ושלוה על התורה ועל העבודה כמשאת נפשו.

כמו"כ אמר עליו ה"ישמח משה" הנני יודע שמרגליות טובה תלוי בצוארו ע"כ הנני מוכן לעשות כל מיני השתדלות להשיגו לחתן.

אחרי נשואיו זכה רבינו לישב בשלוה ומנוחה בעיר שינאווא, ישב על התורה והעבודה סמוך על שלחן חותנו הגדול, זוג' הרבנית הוקירה וכיבדה את בעלה כראוי כי גם היא ידעה להבין ולהשכיל בדברים גבוהים ועליונים, תמיד היתה מכוונת לדעת בעלה, וכשהיה לו ענין באיזה יום להתענות מטעמים הכמוסים עמו, כיוונה גם היא לדעתו הגדול להתענות באותו יום ולפי אותו הענין שמדעת עצמה זכתה להשיג. פעם במוצש"ק שאל אותה רבינו איזה קול היא שומעת כעת וענתה ששומעת קול השיר כי דוד מלך ישראל מנגן על כינורו בעת הזאת.

בשנת תק"ס קיבל את רבנותו בעיר קרעשוב שבפולין. בשנת תקס"ח נתקבל חותנו בעל ה"ישמח משה" לאב"ד באוהעל, הוזמן רבינו לישב על מקומו ב"שינאווא", עד שנתקבל לעיר גדולה "ווישניצא" ועל שמה של העיר ווישניצא נתפרסם וגדול מרבן שמו להיות מצודתו פרוסה גם על הגלילות הסמוכות לווישניצא וכך היה רגיל לחתום שמו הק' ארי' ליבוש ליפשיטץ מיערסלב אב"ד פה ק"ק ווישניצא וק"ק בריגל והגליל.

רבינו היה מקושר מאד ברבו הק' מלובלין, ורבו העריצו מאד ובחר בו להיות הבעל תוקע בבית מדרשו בר"ה, כ"ה שנים החזיק רבינו במשרה גדולה הלזו.

רבו הק' אמר עליו כי בכנף שכלו פורח למעלה כמו נשר ולבו פתוח כלב הארי.

הרה"ק מצאנז אמר עליו: דער ארי' דבי עילאי איז א דריטל לובלינער.

בין הצדיקים שבאו לחסות בצלו היה הרה"ק ר' אליעזר מדזיקוב. הוא היה אומר שמי שאוכל משיריים של רבינו מובטח שלא ימות בלא תשובה.

הרה"ק ר' אליעזר מדזיקוב אמר פעם לבנו הרה"ק ר' משה מראזוואדאב [שהיה חתנו של בעל הייטב לב] בזה"ל: שאינו בנמצא בכלל צדיק וקדוש כזה שיכול לטייל בעולם העליון עם נעלי בית שלו כמרגיש בבית ולפעול כל ישועה כמו האריה דבי עילאי שהינו בגדר קומה שלימה מעילא לתתא ומתתא לעילא כל שערה בזקנו הינו בלתי לה' לבדו, וכל מי שאוכל או מקבל מהשיריים שלו הרי היא סגולה בשבילו לדורות ולדורי דורות עד תחיית המתים.

הרה"ק ר' משה מראזוואדאב שמע מרבותיו על הצדיק, שכבר מיום רביעי בוער בו קדושת השבת המתקרבת ועולה מעלה מעלה בעולמות העליונים. פעם נחלה ומיום ליום הורע מצבו והרופאים לא מצאו שום תרופה למחלתו ואמרו שקרב יום מותו. כשהורע מצבו מאד וחשבו שזה כבר שעותיו אחרונות פתאום ראו שהוא מושיט את ידו ומחזירו כאילו נותן שלום למישהו ומיד אח"כ יצא מכלל סכנה והוטב מצבו עד שהבריא לגמרי.

לאחר זמן סיפר ר' משה'לי כשמצבו היה חמור בא אלי הארי' דבי עילאי בחלום ואמר: אכלת מהשירים שלי איך תעזוב את העולם כ"כ מהר, מיד תהיה בריא. אמרתי לו "תביא לי את ידך ותבטיח לי" מיד הושיט לי את ידו ואני נתתי לו את ידי ומרגע ההוא הוטב מצבי, והאריך ימים אז הבין מה ששמע מאביו בענין החשיבות לאכול השיריים מהארי' דבי עילאי ושזה יכול לעשות לו טובה בזה ובבא ואפשר לדורי דורות.

ע"פ הצעתו של הרה"ק ר' צבי הירש מרימינוב שהיה מהנוסעים לרבינו עבר בשנותיו האחרונים לכהן בעיר בריגל הסמוכה ועבד שם את קונו בדביקות עצומה וכך השפיע קדושה על הדבקים בו.

בשנה האחרונה לחייו התמרמר על עיכוב הגאולה באמרו: אילו ידעו זאת רבותינו לא היו יכולים לסבול והיו מרעישים עולמות להחיש גאולתינו ופדות נפשינו.

ביום חמישי י"ז טבת תר"ו בשנת הע"ט לחייו נסתלק למרומים ומנו"כ בעיר בריגל. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.